גזר דין בתיק ת"פ 1578-08

1.           הרשעתי את הנאשם, יליד 1965, בהתאם להודייתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר שהתגבש בין הצדדים לקראת סיום פרשת התביעה, בביצוע עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כתב האישום המקורי ייחס לנאשם נגזרת חמורה יותר של עבירת המעשה המגונה כן עבירה של שוחד.

2.           לפי עובדות כתב האישום המתוקן, במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שרת הנאשם כשוטר במרחב שרון, ובמסגרת תפקידו עסק בין היתר בנושא "איחוד משפחות" במרחב האמור. המתלוננת הנה תושבת שטחים שאינה מחזיקה בתעודת זהות ישראלית, נשואה לאזרח המדינה תושב טייבה. המתלוננת ובעלה פתחו בהליך של קבלת תעודת זהות ישראלית על בסיס "איחוד משפחות", ובמסגרת זו הופנו לפגישה עם הנאשם.

במהלך חודש אוגוסט 2006 הגיעו המתלוננת ובעלה למשרדו של הנאשם. הנאשם נפגש עם המתלוננת בנפרד מבעלה ואמר לה שלבעלה יש בעיות, אולם הוא (הנאשם) ידאג שתקבל תעודת זהות ישראלית. הנאשם ביקש מהמתלוננת להתקשר אליו כל יום כדי לדעת מה קורה עם תעודת הזהות שלה. כעבור מספר ימים הגיעו המתלוננת ובעלה פעם נוספת למשרדו של הנאשם. הנאשם ביקש לשוחח עם המתלוננת ביחידות. בעת שהנאשם היה עם המתלוננת במשרד, אמר לה כי לא תוכל לקבל תעודת זהות ישראלית בגלל הבעיות בהן מעורב בעלה, וכי המשטרה צפויה לערוך פשיטה בטייבה ולגרש את כל השוהים הבלתי חוקיים.

בעקבות דברי הנאשם החלה המתלוננת לבכות. הנאשם ניגש אליה, הגיש לה מפית ואמר לה: "את יודעת שאת סקסית?". בהמשך ביקש הנאשם מהמתלוננת לתת לו נשיקה, אך היא סרבה ואמרה לו שהיא אוהבת את בעלה. הנאשם התקרב למתלוננת ונגע בחזה ובישבנה. המתלוננת הרחיקה את הנאשם מעליה ובקשה ממנו לעזוב אותה, אולם הנאשם תפס את ידה של המתלוננת וביקש שתיגע באיבר מינו. המתלוננת הדפה את ידו של הנאשם והחלה לבכות. הנאשם קרב אל המתלוננת, חיבק אותה בכוח ובתגובה דחפה אותו המתלוננת מעליה. לאחר האמור לעיל, אמר הנאשם למתלוננת כי עוד תחזור אליו ותיתן לו כל מה שהוא רוצה בגלל תעודת הזהות. הנאשם ביקש מהמתלוננת לא לספר לבעלה מה שקרה. אחרי שהנאשם קרא לבעלה של המתלוננת ולפני שזה הגיע למשרד, שב הנאשם ונשק למתלוננת בלחייה ועל שפתיה.

3.           בהתאם להסכמת הצדדים, אשר לא נתקשרו בהסכמה לעניין העונש, נתבקש שרות המבחן לערוך תסקיר אודות הנאשם. בנוסף הוריתי לממונה על עבודות השירות לבחון את התאמת הנאשם לביצוע עבודת שירות.

4.           התסקיר שהוגש לבית המשפט מציג תמונה מרוכבת אודות הנאשם. כאמור בתסקיר, הנאשם מילא תפקידים בכירים בצבא ובהמשך במשטרה. ההליך המשפטי הביא להשעייתו ובהמשך לפיטוריו מהמשטרה, והוא כעת מועסק באופן לא קבוע כחוקר תאונות דרכים מטעם חברת ביטוח. הנאשם ביטא מצוקה בפני שרות המבחן. מצוקה זו נובעת לדעת השרות מחשיפת מעשיו וניהול ההליך המשפטי. הנאשם נטל אחריות על מעשיו וביטא חרטה ואשמה על התנהגותו. שרות המבחן התרשם כי חשיפת מעשיו בכפרו ותוכנה המיני השפיעו עליו באופן מרתיע ומרסן. יחד עם זה, הנאשם התקשה לבדוק לעומק את התנהלותו. הוא לא הבין באופן מספק את השלכות מעשיו על המתלוננת והיה מרוכז בפגיעה שנגרמה לו כתוצאה מחשיפת המעשים. לאחר בדיקה מעמיקה הגיע שרות המבחן למסקנה כי העבירה בוצעה על ידי הנאשם כתוצאה מעיוותי חשיבה ושורה של גורמים לא מעובדים באישיותו. על כן נקבע כי קיימת רמת מסוכנות בינונית לחזרה להתנהגות חוזרת.

למרות האמור לעיל, המליץ שרות המבחן בעניינו של הנאשם על עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות בתוספת צו מבחן. המלצה זו נשענת על ההנחה כי טיפול שיעבור הנאשם במסגרת צו מבחן יוכל להפחית מרמת מסוכנותו.

5.           הממונה על עבודות השרות מצא את הנאשם מתאים לבצע עבודת שירות וקבע את תנאיה.

טיעוני הצדדים

6.           המאשימה בקשה כי ייגזר על הנאשם עונש הכולל רכיב של מאסר בפועל, שלא ירוצה בדרך של עבודות שרות, וכן רכיבי ענישה נוספים.

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד פרייסמן, ראוי הנאשם לעונש חמור הכולל רכיב משמעותי של מאסר לריצוי בפועל. הנאשם פגע בזכותה של המתלוננת על גופה. הוא חדר למרחב הפרטי שלה ללא הסכמה ורמס את זכויותיה. כמתואר בכתב האישום, מעשי הנאשם עברו הסלמה: תחילה אמירות, אחר כך בקשת נשיקה, אחר כך נגיעה בחזה ולבסוף הבאת ידה של המתלוננת לכיוון לאיבר מינו של הנאשם. הנאשם עשה כל זאת בעודו שוטר ובמסגרת תפקידו. המתלוננת פגשה בנאשם בתחנת משטרה - מקום בו היא אמורה לחוש מוגנת ובטוחה ודווקא שם נפגעה. מעשי הנאשם פגעו לא רק במתלוננת אלא גם בתדמית המשטרה, באמון הציבור בה וביכולתה לאכוף את החוק.

ב"כ המאשימה טענה כי מעשי הנאשם הפכו נגע ממאיר בחברה הישראלית - נגע אותו יש לעקור מן השורש, בין היתר בדרך של ענישה מחמירה. הוגשה על ידי התובעת פסיקה לעונש.

7.           ב"כ הנאשם, עו"ד עמר, ביקש לאמץ את המלצת כותבת התסקיר ככתבה וכלשונה. לטעמו של הסנגור, לא זה המקרה בו ראוי לגזור על נאשם מאסר לריצוי בפועל. כעולה מן התסקיר הנאשם נטל אחריות למעשיו והביע חרטה. מאז המקרה חלפו מספר שנים. את מעשי הנאשם יש לראות כמעידה חד-פעמית, שכן אין לו עבר פלילי ומאז המקרה לא שב לחטוא. מעשי הנאשם אמנם חמורים וראויים לגינוי, אולם אין אפשרות להתעלם מעברו המפואר כמשרת הציבור במשך שנים.

לדעת ב"כ הנאשם, ברור כי במקרה זה לא ניתן לטעון שההגנה ניהלה הליך סרק, שהרי קיים הבדל משמעותי בין כתב האישום המקורי למתוקן. עוד נטען כי להרשעת הנאשם כאן ישנה השלכה החורגת ממקרים אחרים. הוטל בנאשם כתם, הוא התקשה ויתקשה למצוא עבודה, והוא אף חשוף לתביעה אזרחית.  ב"כ הנאשם הגיש אף הוא פסיקה לעונש.

8.           הנאשם בדברו האחרון לעונש הביע צער וביקש את סליחת הקורבן וכן מחילה משמיים.

דיון

9.           המעשים עליהם נותן הנאשם את הדין הם מעשים חמורים ביותר.

10.       המעשים המגונים שביצע הנאשם במתלוננת לא היו, כשהם לעצמם, ברף הנמוך, ויעיד התיאור שהובא בפסקה 2 לעיל). יש לקבל את טענת המאשימה כי במהלך האירוע הסלים הנאשם את התבטאויותיו והתנהגותו, וברור כי מעשי הנאשם היוו חדירה גסה למרחב הפרטי של המתלוננת, חיללו את זכותה הבסיסית ביותר על גופה, והסבו לה נזק. אכן, מעשי הנאשם היו מעשי אלימות לכל דבר ועניין.

הסדר הטיעון נקשר בין הצדדים לאחר שהמתלוננת ובעלה העידו בבית המשפט. המתלוננת נדרשה לשחזר בבית המשפט באופן מדויק את המעשים המגונים שביצע בה הנאשם ועמדה בכך בכבוד ובאצילות. חזיתי מקרוב בסבלה של המתלוננת בעת עדותה.